סיכום סרטים

העיתון- תקציר:

"העיתון" מספר על חברת עיתונים "וושינגטון פוסט" ועל כך שנמסר לידי העורך הראשי בן בראדלי מסמכי הפנטגון, שמספרים על ההחלטות של הנשיאים במשך השנים לגבי מלחמת וייטנאם.
במהלך הסרט ניתן לראות כי הדבר הופך לדילמה רצינית, האם לפרסם את הדברים כי עיתון צריך להיות נאמן לציבור או לא לפרסם כי בית המשפט הוציא איסור פרסום עד שימצא הדין לחברה המתחרה שלהם   "ניו יורק טיימס" שפרסמה את המסמכים פעם הראשונה.
קתרין גרהאם קיבלה לנהל  את החברה "וושינגטון פוסט" בירושה מבעלה.
קתרין הייתה חברה של נשיא ארצות הברית והייתה לה בחירה קשה מאוד לגבי הפירסום, אם זה לפרסם זה עלול לסגור את את החברה שלה ולהרוס את החברות שלה עם נשיא המדינה ואם זה לא לפרסם היא שומרת מידע מהציבור וזה נוגד את חוקי האתיקה.
בסרט מראים ששולחים את דניאל אלסברג שהוא עובד במשרד ההגנה של ארצות הברית, שולחים את דניאל עם החיילים לשדה הקרב כדי שיסקר את המלחמה.
דניאל רצה לחשוף מסמכים סודיים לכן שלח אותם לחברות העיתון, שני החברות השתמשו במידע שהיה להם. לקראת סוף הסרט מראים כי גם העיתונים האחרים בארצות הברית פרסמו את המסמכים, ובסופו של דבר הם הובלו לבית המשפט עם שאר העורכים ומנהלי העיתונים האחרים והם ניצחו במשפט.

קטע שזכור לי מהסרט-

 קטע שזכור לי במיוחד מהסרט הוא הסצנה של הדילמה, באותו הרגע שקתרין קיבלה שיחת טלפון והייתה צריכה להחליט באותו הרגע אם לפרסם את המסמכים או לא, למרות שחגגו באותו הרגע לקתרין את קבלת הכסף מהבנק וגם הנשיא היה שם, קתרין ידעה שזה סיכון גדול מאוד לעשות את הפירסום אבל היא החליטה שהם יפרסמו את המסמכים.

הסצנה זכורה לי כיוון שמצד אחד שמעו את המסיבה ומצד שני שמעו שקט של המחשבה, המחשבה שיכולה לסכן את כל העיתון ואת כל מה שיש לה ,המחשבה שתוביל אותם לבית המשפט והם עלולים להיכנס לכלא על פרסום מסמכים סודיים.
אני חושבת שברגע שקתרין עשתה את ההחלטה לפרסם את העיתונים היא עשתה החלטה אמיצה ביותר כי היא הקריבה את כל מה שהיה לה, את כל מה שאבא שלה בנה ואת מה שבעלה המשיך לטפח בידי החלטה אחת.

קטע שאהבתי מהסרט-

סצנה שאהבתי מאוד מהסרט היא הסצנה של הסוף שבו מראים את בן העורך הראשי בא לקתרין עם שקית מלא בעיתונים והוא פורס אותם בפניה והם רואים שגם העיתונים האחרים הלכו בעקבותיה, שגם מנהלי העיתונים האחרים חושבו היה צריך לפרסם את המסמכים לציבור ולא השאירו את "ניו יורק טיימס" ואת "וושינגטון פוסט" לבד בכל הסיפור.

הקטע ריגש אותי מאוד וגרם לי לחשוב שלפעמים צריך לדעת מתי אנשים מסוימים גם אם הם מתחרים שלנו צריך לדעת מתי הם צריכים עזרה.

המופע של טרומן -תקציר:

המופע של טרומן מספר על בן אדם בשם טרומן אשר נולד לתוך סדרה על החיים שלו מההתחלה כלומר, רואים כל קטע שלו משהוא תינוק ועושה את הצעד הראשון, או כשהוא עולה לכיתה א', או כשהוא מסיים תואר או אם רואים את הנשיקה הראשונה וכ'ו.

במהלך הסרט מופעים הרבה קטעים ופלאשבקים שהוא נזכר בהם, דרים שחווה ואז הוא מתחיל להבין לאט לאט שהוא חי בתוך סדרת טלוויזיה, בין אם זה הנערה שאמרה לו שהכל מזוייף, או אם זו אשתו שצעקה לעזרה, או הפנס שנפל בתחילת הסרט, או אנשים שהוא ראה כאשר נכנס לבניין ולחץ על כפתור "המעלית" עוד הרבה קטעים כאלו.

בסרט טרומן רואה את אבא שלו ומבין כי הוא לא מת.

טרומן חושב שהוא מתחיל להזות דברים ומנסה לברוח עם אשתו מהעיר ומגיע לעיירה והיה שם שוטר שאמר לו להסתובב חזרה כי הייתה שם מגפה ואז הוא אומר את השם שלו. טרומן יוצא מהמכונית בניסיון לברוח ועוצרים אותו ומחזירים אותו הביתה. כאשר הוא חוזר הביתה הוא מנסה להגיד לאשתו שהכל מזוייף והיא מתחילה לפחד ממנו אז היא מאיימת עליו עם סכינים והוא לוקח את זה ממנה ומאיים עלייה והיא צועקת לעזרה, טרומן לא מבין למי היא צועקת ואז נכנס חבר טוב שלו ומרגיע אותה, באותו רגע טרומן לא מבין מה קורה אתו ויוצא עם חברו לסיבוב, ודקות ספורות לאחר מכן הוא רואה את אבא שלו ומבין שהוא צדק לגבי מה שהוא ראה.

בסצנה הזאת רואים גם את האולפן שעורך ומוסיף מוזיקה מתי שצריך ועושה את הסצנה יותר מרגשת.

הסדרה מצולמת 7\24 ומשתתפים בה מליוני אנשים.

כל העולם צופה בסדרה, הסדרה מצולמת במשך 33 שנים עד לרגע שטרומן מחליט לשוט לאי פיג'י זה הוא אי שחלם לשוט אליו הרבה שנים והחליט להתגבר על הפחד מהמים מאז שאביו טבע,והוא שט ואז הגיע "סופה" שכמעט הורגת אותו והוא שט עד לסוף האולפן שמבחינתו זה "ים" והוא מבין שהוא נמצא בעולם מזוייף. טרומן רוצה לצאת ואז הבמאי של הסדרה מדבר עמו ואומר לו שזה העולם שלא ושיהיה לו קשה בחוץ והוא יתן לו הכל ושיהיה לו רק טוב שם וטרומן בדילמה גדולה, האם להישאר ולחיות חיים טובים יותר כמו שהבמאי אומר או להחליט להפסיק את כל זה ולצאת משם ברגע אחד אל העולם האמיתי.

קטע שזכורי לי מהסרט:

קטע שזכור לי מהסרט וזה גם הקטע האהוב עליי זה החלק שטרומן מחליט ללכת לעולם האמיתי ולא להישאר הוא קטע שבתור בן אדם אתה לא יכול לדמיין את החלק שאתה חיית 33 שנה בתוך סדרת טלוויזיה ועכשיו אתה יוצא ומתחיל את כל החיים שלך מההתחלה למרות שזה סרט הקטע הוא קטע מרגש שלוקח אותך למקום אחר.

דנקירק- תקציר:

הסרט מספר על 30,000 חיילים שתקועים על חוף דנקירק,החוף נמצא בטח אויב ואין להם דרך להימלט כי מצד שני נמצא הים.

הסרט מראה בעריכה צולבת חלקים, חלק 1 מראה את החיילים על האי, חלק 2 מראה את מטוסי הקרב נלחמים בניהם וחלק 3 שמראה את הספינות והסירות שבאות מהעיר.

בתחילתו של הסרט רואים כמה חיילים בשטח האויב שמנסים לשתות ולחפש משהו לאכול ופתאום הם שמעו יריות, הגרמנים ירו בהם והם ניסו לברוח אבל רובם נפצעו חוץ מאחד והוא ברח לחלק שלהם, חלק של השובר גלים, החיילים שהיו שם עמדו וחיכו לאיסוף וכאשר הגיעו ספינות העלו עלייה קודם כל את הפצועים ואחר כך עוד כמה חיילים אבל הספינה טבעה כי הפציצו אותה חייל האוויר הגרמני, כל החיילים שהיו על הספינה קפצו מלבד הפצועים. 

השובר גלים היה רבע שבור כי גם פגעו בו, הגיעו לשם 4 ספינות וכל פעם פוצצו אחת אחרת עד שהגיע חייל האוויר האנגלי אבל הוא כשל למרות שיצר הסחת דעת בסופו של דבר הוא לא הצליח וחייל האוויר הגרמני המשיך להפיל מטוסים אנגליים. 

בסרט יש קטע שמראים סירת דייגים ובו 3 אנשים אבא, בנו, ועוד נער במהלך השיט אל החוף הם נתקלים בחייל שהמטוס שלו טבע, והוא מפוחד, החייל פחד כל כך שבהמשך השיט הוא רב עם בנו של המשיט והוא פוגע בנער השני וגורם לו לנזק מוחי כבד. לאחר מספר שעות שאותה סירה לוקחת חיילים הבנו של המשיט מבקש להיזהר על הנער הנפגע וחייל אחד אומר לו שהוא מת, אז הוא מבקש לכסות אתו ולשים אתו בצד.

הסרט הראה בעיה, הגאות הגיעה כל 3 שעות זאת אומרת שכל 3 שעות אי אפשר לשוט וגם הגופות שהיו במים חוזרות אל החוף חזרה.

בסופו של דבר מגיעות עוד ספינות וסירות אל החוף ולוקחות את כל החיילים הביתה.

קטע שזכור לי:

סצנה שזכורה לי וזו סצנה שאהבתי במיוחד מהסרט היא הסצנה שבו רואים את החיילים המתים אל החוף, הסצנה שבמהלכה רואים את החיילים מנסים להחזיר את הגופות חזרה לים והם לא מצליחים, הסצנה הייתה מאוד עצובה שככה הם צריכים לעשות כי אין להם משהו אחר לעשות בנידון.

הכינור שנשמע ברקע השפיע מאוד על איך שהסתכלתי על הסרט ועל הקטע הזה ספציפי.